החלטה בתיק ע"מ 3268/09

שני העוררים מואשמים באותה פרשייה אם כי בכתבי אישום נפרדים בשלוש עבירות של גניבה בנסיבות מחמירות וכן בעבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח. על פי המיוחס להם, היו השניים חברים בכנופייה שכללה מלבדם אף אדם בשם עלי כעאבנה. בשלוש הזדמנויות נכנסו ללא היתר לאזור כפר אדומים, שהינו שטח צבאי סגור, ושם ביצעו גניבה של כלי עבודה מסוגים שונים בשווי כ- 30,000 ש"ח,  גניבה של סוס מגזע ערבי וכן גניבה של כבשים. לצורך ביצוע הגניבות הגיעו מצויידים בכלי פריצה בהם עשו שימוש לצורך פריצת גדרות.

בית משפט קמא הורה על מעצרם של העוררים ושל עלי כעאבנה עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ערר שהוגש על ידי עלי כעאבנה נמחק לבקשת ההגנה, אולם ההגנה עמדה על כך שיש לשחרר את העוררים ממעצרם.

יש לומר כי לא הייתה מחלוקת ממשית באשר לקיומן של ראיות לכאורה. הטענה המרכזית של ההגנה בנוגע לראיות נגעה לכך שההודאות ששימשו כבסיס לכתבי האישום נגבו באופן שלא חופשי ומרצון. בנוסף נטען כי מכיוון שהמדובר בעבירות רכוש, ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

התביעה הצבאית השיבה מנגד כי טענות באשר להודאות שנגבו שלא כדין יש להעלות במשפט עצמו, ואין להן מקום בשלב המעצר. עוד נטען, כי מכיוון שדובר בעבירות שבוצעו אגב הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, ולנוכח העובדה כי דובר בעבירות שיטתיות ולא מקרה חד פעמי, אזי אין מקום להסתפק בחלופת מעצר.

דיון והכרעה

כאמור, לא הייתה מחלוקת ממשית על קיומן של ראיות לכאורה שכן שני העוררים הודו בחקירתם במשטרה. יש לומר כי מעבר לטענה כללית באשר לכך שהודאותיהם נגבו שלא כדין, לא הועלתה כל טענה ספציפית. טענות זוטא, אם יהיו כאלה, יועלו במהלך המשפט, אולם בשלב זה ניתן לומר כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעוררים.

המחלוקת המרכזית במקרה זה נוגעת לקיומה של עילת מעצר. אמנם, מדובר בעבירות שבמהותן הן עבירות רכוש. יחד עם זאת, אין לומר שלא ניתן לעצור במקרה בו מיוחסות לאדם עבירות רכוש בלבד. הדבר תלוי במספר העבירות, טיב ההתארגנות וכדומה, וכפי שנקבע בבש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל' פ"ד נב(4), 268 ,עמ' 271-272:

"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש.

מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור"

(וראו גם בש"פ 5917/08 סלהב נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(3) 27).

במקרה שלפנינו, מדובר לכאורה בשלושה מעשי גניבה בנסיבות מחמירות, שבוצעו באופן שיטתי, בידי התארגנות של מספר עבריינים, שיצאו לביצוע הגניבות כשהם מצויידים לא אחת בכלי פריצה. כשלעבירות אלה מתלווה גם עבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח שלא על מנת להתפרנס בעבודה לגיטימית, נדמה כי אין מקום להסתפק בחלופת מעצר, שכן במעשיהם השיטתיים והמאורגנים הוכיחו העוררים כי הם מסוכנים לציבור.

לפיכך החלטתי לדחות את העררים.

ניתנה היום, 25 באוקטובר 2009, ז' בחשוון התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: